אדמה

שובר את התבנית
ראיון עם המעצב ניקולא לה מוונייה

שובר את התבנית - ראיון עם המעצב ניקולא לה מוונייה (Nicolas le Moigne) 

שירה שובל | ספריית החומרים

Portrait__DanielaDroz_Tonatiuh_Ambrosetti600.jpg


המעצב ניקולא לה מוונייה

תחת ידיו של המעצב הצעיר ניקולא לה מונייה בטון הופך לבד ובד הופך לבטון. בביקור קצר בארץ הוא מספר כיצד שאריות בטון שזורקים הפועלים מדי יום לפח מתעצבות מעצמן ויוצרות עבודות אמנות יחידות במינן. ראיון עם מעצב השובר תבניות לא רק מטאפוריות.

נפגשנו עם ניקולא לה מונייה לשיחה בספריית החומרים של מוזיאון העיצוב חולון. לראשונה נתקלנו בעבודתו בחודש מארס האחרון כשהוצגה במסגרת התערוכה "מצב הדברים" במוזיאון. זהו ביקורו הראשון של ניקולא בישראל. ניקולא הוא מעצב צעיר המתגורר בשוויץ, שם הוא עובד כמעצב עצמאי ומלמד עיצוב תעשייתי.

Slip_Stools.jpg


"סליפ סטול" -  Slip Stool, 2008

כשמתבוננים בעבודתו של ניקולא קשה להתעלם מן הקשר הטקסטילי שנרקם לאורך כל שלבי הפרויקט. החומר המקורי משולב בסיבים. החומר המגולגל נראה כמו בד, צמר או לבד. וגם המוצר הסופי מזכיר בדים דחוסים כקובייה. לכל קובייה קפלים אחרים ושונים. הגבול בין החומרים מיטשטש, בטון הופך לבד, בד הופך לבטון.

בשנים האחרונות עובד ניקולא בשיתוף ובצמוד למפעל אטרניט (Eternit) על פרויקטים בתחום הריהוט. החיבור בין חומר, מפעל ומעצב מעניין ומסקרן ובא לידי ביטוי במיוחד בעבודתו האחרונה, "קוביית אשפה" (Trash Cube), עליה הוא עובד ברגעים אלה ממש.

Untitled-1.jpg


  "קבויית אשפה" - 2010 , Trash Cube

ספר לנו על העבודה האחרונה שלך " קוביית אשפה"
"זו עבודה שנמצאת כרגע בשלבי פיתוח אחרונים. זאת הפעם הראשונה שהמפעל פנה אליי לעצב עבורם מוצר. תהליך החשיבה החל כבר בעבודה קודמת שלי "סליפ סטול"  (Slip Stool) שהוצגה כאן בתערוכה הראשונה של מוזיאון העיצוב חולון "מצב הדברים". במהלך עבודתי במפעל ראיתי שכמויות אדירות של חומר נזרקות כל יום לפח. לאחר שהוא מתייבש, כבר לא ניתן לעבוד איתו. יצרתי שרפרף משאריות של חומר שאותו דחסתי לתוך תבנית. החומר נמחץ בין שני חלקי התבנית, גולש מהצדדים ובכך נוצרים "תפרים"  (partingline)  שמותירים רמז לתהליך היצירה. השרפרף נעשה במהדורה מוגבלת של 12 יחידות ואלה הוצגו בגלריית  "ליבי סלרס" בלונדון ולאחר מכן נמכרו לאספנים.

Trash_Cube.jpg


"קבויית אשפה" - לנצל את שאריות הבטון שנזרקות

המטרה שלי בפרויקט הזה הייתה בראש ובראשונה ליצור מוצר שינצל את כל חתיכות הבטון שנזרקות.
לאחר הצלחת הפרויקט, החלו במפעל להביע עניין בנושא המחזור וראו בכך הזדמנות לשקם את תדמית החברה. הם ביקשו ממני לעצב משהו יותר פשוט לייצור, תבנית בסיסית ולא מורכבת שלא מצריכה גימורים ועבודה ידנית. כך נולדה ה"קוביית אשפה". עיצבתי תבנית בסיסית פשוטה ביותר בצורת מרובע עם קצוות מעוגלים. רציתי שהתבנית תוכל להכיל מקסימום של חומר כדי שבאמת יהיה ערך לנושא המחזור. במקום לזרוק לפח אשפה את שאריות הבטון, זורקים אותם ישר לתבנית בסוף כל יום עבודה. התבנית בעצם מתפקדת כפח אשפה או שפח האשפה מתפקד בעצם כתבנית. הרעיון העתידי הוא לעשות עשרות או אפילו מאות תבניות כאלה, כל יום יתקבלו עשרות או מאות יחידות.
בניגוד לעבודות קודמות, כאן אין צורך בעבודת יד עם פטיש ולכן כל תהליך הייצור יותר מהיר וזול. הפועל רק דוחס את החומר לתבנית, ולכן המוצר הסופי יכול להימכר במחיר מאוד סביר של כ 75$.
הכוונה שכל אחד יוכל לרכוש שרפרף - עבודת אמנות יחידה במינה בפחות ממאה דולר".

Production_TrashCube02.jpg

Production_TrashCube05.jpg

Production_TrashCube06.jpg

פועל במפעל יוצר "קוביית אשפה" בסוף יום עבודה

איך עובדים עם החומר הזה?
"אטרניט הינו שם מסחרי לחומר איתו אני עובד, וגם שמו של המפעל בו הוא מיוצר. זהו מפעל ותיק, הקיים משנת 1903 .כבר למעלה ממאה שנה הם מייצרים עציצים, ריהוט חוץ ואלמנטים אדריכליים המוכרים מאוד ברחבי שוויץ. החומר עצמו עשוי ברובו מבטון וסיבים שונים. עד לפני חמישים שנה, הבטון היה משולב עם סיבי אסבסט ועד היום הם מנסים להילחם ולשנות את הדימוי הרע שנוצר בשל השימוש בסיבים אלה (שנתגלו כמזיקים לבריאות). כיום עיקר השימוש הוא בסיבים טבעיים. המעבר לסיבים טבעיים אמנם ידידותי יותר למשתמש אולם גרם לשינויים בהרכב ובחוזק החומר עצמו וכיום יריעות הבטון עבות יותר מבעבר.
החומר מגיע ביריעות, כשהוא מגולגל מזכיר במראה שלו גליל של לבד. החומר נמכר כחומר רך ורטוב, הוא מתייבש לאחר 24 שעות. ניתן לעבוד עם החומר כל עוד הוא במצב רטוב. הייבוש הסופי הוא כעבור 21 יום , רק אז העבודות יכולות לצאת מהמפעל. בעתיד ירכשו תנורי ייבוש גדולים שיקצרו את התהליך וזמן ההמתנה יהיה חמישה ימים בלבד".

material.jpg

החומר החומר בשני מצבים שונים

אפשר לראות שילוב מרתק של ייצור תעשייתי ועבודה ידנית. אמנם המוצרים של המפעל מיועדים לתעשייה בכמויות גדולות, אך כל העבודה עם החומר בתבניות נעשית בעבודה ידנית בעזרת פטישים.

מה הייתה נקודת המוצא שלך לעבודות?
"כל העבודה עם החומר הזה החלה במהלך הלימודים שלי. הדבר שהכי עניין אותי הוא הניסיון לחפש דרך חדשה לעבוד איתו, לייצר תבניות אחרות. יצרתי את סדרת "איקאל" (Ecal) בה ניצלתי את יכולת הקיפול של החומר ליצור רהיט שהוא קל יחסית לחומר ויחד עם זאת עדיין עמיד".

ecal.jpg

  
 "איקאל" - Ecal, 2007

אילו אתגרים ניצבו בדרכך בעבודה מול המפעל?
"כמו הרבה מפעלים אחרים, גם באטרניט יש מחלקת עיצוב מאוד קטנה שמהווה 5% בלבד מהעסק. עד כה לא הושקעו מאמצים בעיצוב של המוצרים ובנוסף מי שמנהל את מחלקת העיצוב הינו מנהל המכירות של החברה. העבודה איתי אילצה אותם לחשוב מחוץ לקופסא. כשיצרתי את התבנית לפרויקט "איקאל" אמרו לי במפעל שטעיתי ועשיתי תבנית הפוכה. כשעובד במפעל מייצר אדנית, היא חייבת להיות מושלמת ואם יש טעות או חוסר שלמות אפילו קטן ביותר מיד משליכים את המוצר לפח. בתבנית שלי המוצר אינו מושלם מבחוץ. דווקא החלק הפנימי (זה שנצמד לתבנית) הוא החלק וה"מושלם". בעיני זה היופי במוצר, אי השלמות שלו. לכן גם כל מוצר נראה קצת אחרת כמו יצירת אמנות".

Production_ECAL_Stool02.jpg

Mould_ECAL_stool.jpg

Production_ECAL_Stool03.jpg

פרוייקט "איקאל" - שילוב של ייצור תעשייתי ועבודה ידנית

ומה הלאה?
"הפרויקט נמצא עדיין בשלבי פיתוח ויש עוד המון רעיונות להמשך. חשבנו שאנשים יוכלו לקנות מספר קוביות ובעצם לבנות בעזרתם ספסל או מחיצה או אפילו קיר שלם.
האתגרים שעכשיו עומדים בדרכנו הם בתחום השיווק והמכירה – איך למכור את המוצר ואיך לשנע אותו, מכיוון שהקוביות הן יחסית כבדות – כ30 ק"ג כל אחת.
אני עובד עם אטרניט בשלוש השנים האחרונות ורואה פרויקטים משותפים נוספים בעתיד שלנו. לאורך כל הדרך אני עוסק בניסיון לשנות דרכי חשיבה ולשבור תבניות קיימות".

TrashCube_composition03__DanielaDroz_Tonatiuh_Ambrosetti.jpg


 "קוביית אשפה" - משאריות חומר למוצר הסופי

כל הצילומים באדיבות המעצב.

http://www.nicolaslemoigne.ch/

http://www.eternit.ch/en/

 

 

 

 


 

Tenebit תנאי שימוש | לדף הבית | English כל הזכויות שמורות | ספריית החומרים של מוזיאון העיצוב חולון ©2007